הפרעות אכילה

​

בשלושת העשורים האחרונים חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות אכילה בעולם המערבי. הפרעות אלו מופיעות לרוב בגיל ההתבגרות אצל נערות ולאחרונה מדווחים גם על נערים. תקופת ההתבגרות חשובה מאוד מבחינה התפתחותית פיזית ונפשית והפרעות אכילה יוצרות תחלואה וסבל רב שעלול אף להביא למוות.

​

ישנם סוגים שונים של הפרעות אכילה, השונים בצורה משמעותית. הנטייה במחקר היא לראות הפרעות אלה בצורה רב סיבתית ומערכתית. ראייה זו מתייחסת לגורמים: ביולוגיים, תרבותיים, אישיותיים, משפחתיים וגורמים נוספים - כמקור להפרעת האכילה.

​

אנורקסיה

​

הפרעה זו כוללת מרדף אחר רזון קיצוני  וסירוב לשמור על משקל גוף מינימלי, מעין פחד עצום מפני עלייה במשקל שיוצר סירוב אכילה טוטאלי. החולה עלולה ליצור התעסקות כפייתית בערך הקלורי ובכמות המזון הנכנסת לגופה. היא יכולה להביא למצב של אל-וסת. כמו כן,  הפרעה זו עלולה ליצור דימוי גוף מעוות באופן קיצוני שבו החולה מרגישה ו"רואה" שהיא שמנה בעודה רזה ברמה של תת משקל שעלול לסכן את חייה.

​

בולימיה

​

הפרעה זו כוללת אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה מוגזמת, המכונה "בולמוסי אכילה". לאחר הבולמוס מגיעה התנהגות "מפצה", של טיהור, שנועדה למנוע את העלייה במשקל באמצעות הקאה מכוונת, שימוש בחומרים משלשלים, הרעבה עצמית או פעילות גופנית מוגזמת. בשל העובדה שההתנהגויות הבולימיות כרוכות בהסתרה מאומצת, וכי מרבית הנערים והנערות נשארים במשקל תקין, לעיתים הורים רבים מגלים על התסמונת שנים רבות לאחר שהיא מופיעה.

​

נחיצות הטיפול למרות הקושי

​

הורים לילדים בעלי הפרעת אכילה עלולים לחוש חוסר אונים בשל היעדר מידע על ההפרעה וכיצד יש להתמודד עם הילד/ה, המתבגר/ הסובל/ת, מהפרעת אכילה. לעיתים הם "אבודים" נעים על רצף של אשמה ויסורי מצפון ועלולים להיות מחד חודרניים ופולשנים מדי או מאידך נמנעים.

המתבגרים, מפתחים מערכת של הכחשה, בושה ואף התנגדות לתהליך הטיפול. ההורים מצידם מתקשים באבחון ומעדיפים לחוש שההפרעה אינה קיימת או שהיא תפטר עם הזמן. "הזמן" וההשתהות עלולים להפוך הפרעת אכילה לכרונית (קבועה) שהטיפול בה קשה בהרבה או בלתי אפשרי, ממש כמו ההבדל בין שלבי הטיפול של מחלה פיזית. ככל שמקדימים את ההתערבות הטיפולית סיכוי ההחלמה ממנה גבוהים יותר ולהיפך.  

​

ניסיון מקצועי

​

ריכוז מרפאה להפרעות אכילה בבית החולים העמק בעפולה.

במסגרת תפקידי במרפאה, נוכחתי לראות שמעורבות פעילה של הורים יכולה להועיל מאוד עבור ילדם. לכן ממליצה לפנות לקבל הדרכה מאיש מקצוע ולהגיע לייעוץ ולהדרכת הורים בכל שלב אפילו של חשד להפרעת אכילה כדי לדעת איך נכון וראוי לעזור ולטפל.