שכול:
"אך דע לך, כי דמעה כלואה תיקד עד שאול מטה,
ובכי מתאפק עד - שמיים עולה ובוקע."
(ח.נ ביאליק)
צער נפשי עמוק הוא ביטוי לשכול, אובדן ופרידה מאדם משמעותי במהלך החיים. אֵבל, אובדן וטראומה קשורים זה בזה; כל חוויה של אובדן כוללת במידה מסוימת גם מרכיבים טראומטיים, ובכל טראומה יש מרכיב משמעותי של אובדן.
תהליך האבל
עלול להמשך זמן רב ומשפיע על היחיד במעגלי חיים רבים. על הנפש להסתגל למציאות חדשה הנכפית עליה ללא האדם האהוב והמשמעותי. חלומות, מחשבות, תכניות משותפות, החמצה, ובעיקר יחסים שהסתיימו וקטעו את הקשר הרציף. השכול מאלץ לכונן קשר חדש שאינו מעוגן בעולם המציאותי ובכל זאת ממשיך לחיות ולהתקיים במישורים רבים.
המוות הוא סוף החיים הפיזיים אך לא סוף הקשר.
בשל כך, עבודת האבל מבקשת איזון בין האינטנסיביות של מערכת היחסים עם המת ובין הפתיחות והחזרה לחיים בעולם. בשנים האחרונות מתחזקת ההבנה כי הטיפול בשכול מצריך עבודה ייחודית הכוללת התמחות במיומנויות התערבות, דרכי ההתמודדות ספציפיים מאדם לאדם וכן הבנת התגובות הגופניות, הרגשיות וההתנהגות ומושפעות מאמונות ערכים ומחוסן אישי.
קשה להגדיר מתי מסתיים תהליך האבל, יש הטוענים שאובדן אדם קרוב במיוחד לא מסתיים לעולם, אך עוצמתו משתנה בתקופות חיים שונות, וכך גם יכולתו של האדם לחיות בצל האובדן. במקרים רבים, כאב האובדן עוצמתי, מציף ומפריע לאדם לחזור למהלך חייו התקינים (בעיקר בשכול לא צפוי), האבל נמשך זמן רב והיכולת התפקודית נפגעת באופן משמעותי. מצב זה, המכונה אבל פתולוגי, מצריך התערבות טיפולית בעקבות דיכאון עמוק, קושי לחזור לתפקוד, מחשבות על אבדן ואי קיום הגוף וצרכיו.
עם זאת, גם במקרים שהאבל לא יצא מתחום הנורמה (הקשה מאוד להגדרה בכל הקשור לנושאים רגישים וכאובים אלו), לעיתים האדם זקוק לתמיכה טיפולית, עזרה בהתמודדות עם הכאב ובירור הרגשות הקשים.
ניסיון מקצועי
בעשורים האחרונים אני מטפלת בתחום השכול מטעם התכנית הלאומית למניעת אובדנות במסגרת משרד הבריאות
מנחה קבוצות ומטפלת במשפחות שכולות מטעם משרד הביטחון. כמו כן, מנחה סדנאות ומדריכה צוותים מקצועיים שעוסקים בתחום השכול.
שכול
